פסק-דין בתיק ע"א 23848-12-10

א.         בפנינו שני ערעורים שהדיון בהם אוחד על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת איילת דגן) בתיק אזרחי 6706/05 מיום 3.11.10 לפיו חייב בית משפט קמא את "קרנית" לשלם למערער מ.א (להלן: "המערער") את הסכום של 80,000 ש"ח בתוספת שכ"ט עו"ד.

ב.         בנוסף, נסוב הערעור של חברת התאמה ואינה אפרת (ע"א 41713-12-10) על החלטת בית משפט קמא מיום 7.2.09 בה נקבע שעל תאונה זו חל חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, ולפיכך נדחתה התביעה נגד מי שהיתה הנתבעת מס' 1 בבית משפט קמא (חברת החשמל), וכן נדחתה התביעה נגד הנתבעת מס' 2 (חברת התאמה השמה ומידע) והנתבעת מס' 3 (אינה אפרת) לפי פקודת הנזיקין, ןאולם הנתבעות מס' 2 ומס' 3 נותרו כצדדים שלישיים בתיק, וזאת במסגרת הודעת צד ג' ששיגרה כנגדן "קרנית", לצורך קבלת שיפוי על כל סכום שעל "קרנית" לשלם למערער (מ.א), על פי פסק הדין.

ג.          העובדות הצריכות לעניין הינן אלה:

המערער, יליד 1955, נפגע בנזקי גוף שנגרמו לו בתאונת עבודה שהתרחשה ביום 30.8.04.

באותם ימים עבד המערער בשירותה של חברת החשמל (שהיתה הנתבעת מס' 1), באמצעות חברת כח אדם, בתחנת הכח אשר בחוף שמן בחיפה. המערער שימש כמפקח חדר האוכל שבמתחם.

הנתבעת מס' 2 (חברת התאמה) היא חברת כח אדם שסיפקה עובדים וציוד לרבות כלי שינוע לצורך ביצוע ניקיון המתקנים שבמתחם של חברת החשמל.

הנתבעת מס' 3 (אינה אפרת) היתה עובדת של חברת התאמה, שימ.א כמפקחת על הניקיון במתחם ונהגה בכלי מסוג PAR CAR בזמן התאונה.

בתאריך 30.8.04 ביקש המערער להגיע לאיזור מסויים בתוך מתחם תחנת הכח וביקש מגב' אפרת להסיעו בכלי הנ"ל.

לגירסת המערער נסעה גב' אפרת במהירות ומשביצעה פניית פרסה חדה, הוא הועף מן הכלי

ונחבל.

ד.         נוכח הספק, האם מדובר ב"רכב מנועי", כהגדרתו בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, אם לאו, הגיש המערער את התביעה נגד מעבידתו (חברת החשמל שאצלה הועסק באמצעות חברת כח אדם), נגד נהגת ה- PAR CAR(אינה אפרת), ונגד מעבידתה חברת התאמה, כל זאת לפי פקודת הנזיקין, אך באופן חלופי תבע המערער גם את "קרנית" לפי חוק הפיצויים, ככל שייקבע שחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים חל על התאונה הנדונה.

"קרנית" מצידה שיגרה הודעה לצדדים שלישיים לצורך שיפוי כנגד הגב' אפרת וחברת התאמה.

ה.         החלטת בית משפט קמא מיום 7.2.09 מתמקדת בשאלה: האם חל חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים על התאונה הנדונה. בענין זה נשמעו ראיות בפני בית המשפט, אשר קבע כי הכלי בו עסקינן הוא רכב אשר נע ככלי רכב רגיל על הכביש אשר במתחם תחנת הכח, נוסע במהירות של עד 14 מייל בשעה (כ-24 קמ"ש), מונע במנוע חשמלי המופעל ע"י מצברים, בעל ארבעה גלגלים, הגה, הילוכים, בלם יד, מקום לנהג, ונוסע לצידו. הכלי נוסע על פני הקרקע ממקום למקום, ומכאן שהוא רכב, הנע בכוח מנועי על פני הקרקע ועונה על שלושת התנאים הראשונים שבהגדרת "רכב מנועי", לפי סעיף 1 של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

ו.          המחלוקת היחידה, כפי שציין בית משפט קמא, הינה האם ייעודו של כלי זה לשמש לתחבורה יבשתית, ואם כן, האם זהו ייעודו העיקרי (לפי המבחן הכפול).

בית משפט קמא ציין, שהכלי מיועד להוביל נוסע ואף שניים, וכן מטענים בארגז, ממקום למקום. שטח המתחם (הכוונה לתחנת הכח של חברת החשמל אשר בחוף שמן) גדול והמרחקים בין מבנים שונים הם של מאות מטרים ואף למעלה מקילומטר, כך שניתן אף לומר שמדובר באיזורים גיאוגרפיים שונים, שהרי אילו היו המרחקים קטנים יותר, לא היה צורך בכלי רכב לשינוע חומרי ניקוי, וניתן היה להסתפק בעגלה המונעת באופן פיזי ידני.

כותב בית משפט קמא שהעובדה שנזקקים לרכב שינוע בתוך המתחם, והעובדה שהמערער הועף מן הכלי למרות מהירות הנסיעה האיטית, עשויה להעיד שהכלי איננו יציב ויוצר סיכון תעבורתי בנסיעתו.

בית משפט קמא מגיע למסקנה שהתקיים בענייננו היסוד של "תחבורה יבשתית", כנדרש בסעיף ההגדרות שבחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים לגבי רכב מנועי, והוכח גם שטמון בכלי סיכון תעבורתי.

בית משפט קמא קבע שהוכח איפוא הייעוד התעבורתי של הכלי, ולא הובאה כל ראיה לפיה יש לרכב הזה ייעוד נוסף זולת הייעוד של הסעת אנשים ו/או מטענים ממקום למקום, ומתבקש איפוא שייעודו הבלעדי או העיקרי של הכלי הינו לתחבורה יבשתית.

ז.          בית משפט קמא מוסיף, שהטענה לפיה הכלי בו עסקינן הוא רכב תפעולי המיועד לנסיעה באיזור תפעולי סגור בלבד, לא הוכחה במידה הנדרשת. לא הוכח, לא בתעודת עובד ציבור ולא בדרך אחרת שמדובר ב"איזור רכב תפעולי" לפי תקנה 95א' של תקנות התעבורה, ואף לא הוכח שהכלי פטור מחובת רישום ורישוי לפי פקודת התעבורה, מלבד אמירתו הכללית של היבואן.